Quotation_auto к Шмуэль Б 22:27

ועיני לאה רכות אמוריה דרבי יוחנן אמר קודמוי עיני לאה רכיכין א"ל עיני דאמך הוו רכיכין ומהו רכות רכות מבכיה שכך היו התנאים שיהא גדול נושא לגדולה וקטן לקטנה והיתה בוכה ואומרת יהי רצון שלא אפול בידו של רשע. אמר ר' חוניא קשה התפלה שבטלה הגזירה ולא עוד אלא שקדמה לאחותה אמר ר' יונתן מה ראה יעקב אבינו שנטל בכורה מראובן ונתנה ליוסף משאר בניו ראויה היתה בכורה לצאת מרחל דכתיב אלה תולדות יעקב יוסף אלא שקדמה לאה ברחמים ומתוך צניעות שהיתה בה ברחל החזירה הקב"ה לה. ואמאי קדמתה לאה דכתיב ועיני לאה רכות מאי רכות אילימא רכות ממש אפשר בגנות בהמה טמאה לא דבר הכתוב דכתיב ומן הבהמה אשר איננה טהורה בגנות הצדקת דבר הכתוב אלא שמתנותיה ארוכות כהונה לויה ומלכות. רבא אמר לעולם רכות ממש ולא גנאי הוא לה אלא שבח הוא לה שהיתה שומעת בני אדם שהיו אומרים שני בנים יש לה לרבקה ושתי בנות יש לו ללבן הגדולה לגדול והקטנה לקטן והיתה יושבת בפרשת דרכים ושואלת לבני אדם מה מעשיו של גדול איש רע הוא ומלסטם את הבריות קטן מה מעשיו איש תם הוא יושב אהלים הוא והיתה יושבת ובוכה עד שנשרו ריסי עיניה והיינו דכתיב וירא ה' כי שנואה לאה מאי שנואה אילימא שנואה ממש אפשר בגנות בהמה טמאה לא דבר וכו' אלא ראה הקב"ה ששנואין מעשה עשו בפניה ויפתח את רחמה. ומאי צניעות היתה בה ברחל דכתיב ויגד יעקב לרחל כי אחי אביה הוא והלא בן אחות אביה הוא אלא א"ל מנסבת לי א"ל אין מיהו אית לי אבא רמאה ולא יכלת ליה א"ל מאי רמאותיה א"ל אית לי אחתא קשישא מנאי ולא מינסבא לי מקמה א"ל אחוא אנא ברמאות. ומי שרי להו לצדיקי לסגויי ברמאות. אין דכתיב עם נבר תתבר ועם עקש תתפל מסר לה סימנין כי מעייל לה ללאה סברה רחל השתא אחותי מכספה מסרתינהו ניהלה היינו דכתיב ויהי בבקר והנה היא לאה מכלל דעד השתא לאו לאה היא אלא מתוך סימנין שמסרה רחל ללאה לא הוה ידע לה עד ההיא שעתא זה שאמר הכתוב לא יגרע מצדיק עינו ואת מלכים לכסא: